בודהה, או בשמו הקודם סידהרתא גאוטמהנולד, לפני כ-2,500 שנה למשפחת מלכים מממלכת קאלאואסטו ששלטו באזור נפאל של היום. אומרים שהיה בן הזקונים של אמו המבוגרת. הנסיך היה כחול עיניים וגדל לתפארת. היועצים החכמים של הוריו אמרו שאם לא יתוודע לעולם החיצון, יוכל להמשיך את שלטון משפחתו ואף להגדילה ויהפוך לשליט בקנה מידה עולמי. אך אם חס וחלילה ייחשף לעוולות העולם ולסבל הכרוך בו, ינטוש את כס המלוכה ויהפוך לאגדה בחייו, יגלה תובנות חדשות הקשורות בהתנהגות בני האדם ויגלה תשובות לשאלות שמעולם לא נשאלו. המלך והמלכה החליטו שהם רוצים המשך שושלת מפואר, ולכן הפרידו את הנסיך מכל העולם החיצון, דאגו לו להשכלה מעולה, ואף לנשים ככל שיכל לחפוץ. הוא נישא לבחירת ליבו, יאסודרה, והביא עמה ילד. הם חיו בשלושה ארמונות – אחד לכל עונה, וכך לא ידע בודהה על הסבל שקיים בעולם. במשך 29 שנים, הנסיך גדל לגבר חזק, יפה ובריא, ללא דאגות כלל. בכל מקום שעבר, פינו כל זכר לסבל ולחיי העוני.
אך יום אחד, רצה המקרה ובמפתיע נגלו לעיניו שלושה מקרים חמורים מאוד. ביום אחד ראה אדם מת, ביום שאחריו אדם זקן, וביום השלישי אדם גוסס. סידהרתא הבין לפתע שיש סבל בעולם, ולא יכל לישון כל אותו הלילה. הוא לא היה מורגל שהסבל הוא חלק מחיי בני האדם, ולכן גם לא היה מסוגל למצוא פתרון.
הנסיך החליט שראה מספיק ואינו רוצה שעוד מקרים מסוג זה ישפיעו על מחשבותיו, או יעמידו אותו במצב של חוסר אונים. הוא החליט על חיי פרישות – לעזוב את ארמון המלוכה ולהיעלם בתוך יערות צפון הודו. מטרתו הייתה למצוא פתרון לסבלם של בני האדם. בהיותו אדם חכם מאוד, החליט שרק על ידי ניסיון אישי יוכל להגיע לפתרון והחל בניסיונות על גופו, החל בסגפנות וכלה בהרעבה עצמית עד כמעט מוות (מתוך מחשבה שלפני המוות מחשבתו של אדם צלולה ויכולת ניתוח מחשבתו עולה). אך בהגיעו למצב של כמעט מוות, הבין שלא זה המצב. האדם חייב להיות בעל בריאות טובה על מנת לחשוב בבהירות, ולכן חזר לאכול ולשמור על בריאות תקינה להמשך דרכו. למרות מאמציו ולימודיו הרבים, לא הגיע לאותה הארה נכספת.
לאחר שש שנות מסעות בין ערים וכפרים ואין ספור שיחות ומפגשים, נוכח לדעת בודהה שאין פתרון למחשבותיו ושאין ביכולתו לשפר את החיים. הנסיך החליט לשבת תחת עץ הפיקוס, ולא לקום עד שלא ימצא איך ביכולתו לשפר את חיי כל תושבי העולם. ככה הפך עץ הפיקוס לעץ הכי קדוש בתאילנד. בכל מקום שתראו עץ פיקוס, תמצאו תחתיו מתנות ומנחות לזכר אותו זמן.
אחרי שבעה ימים ולילות, הגיע בודהה להארה בגיל 35. מאותו רגע, מסופר שכל סביבתו הייתה קורנת בסוג של אור בלתי נראה. אז הפך להיות בודהה (מילולית: המואר). כשעלו אליו תלמידים לרגל, סיפר להם על ארבע האמיתות שגילה:
1. משנולדנו לא נימלט מסבל.
2. יש סיבה לסבל.
3. יש דרך להפסיק את הסבל, על ידי לימוד שיטות חדשות שתרגולם גורם לסיום הסבל, פיתוח יכולת התבוננות, הקשבה, סובלנות, חמלה, קבלת המציאות כפי שהיא. שיטות אלו ידועות בשם “שמונה הדרכים האצילות”.
4 הסבל יפסק בעתיד.
בודהה ניפטר ממחלה קשה בגיל 80. לפני מותו אמר “אני מת מאושר, כי לא חסכתי מכם דבר”. עד היום, מיליוני אנשים בכל רחבי העולם, מעוניינים ללמוד את תורתו. בין הודו ותאילנד נמצאת מיאנמר ולפני החלוקה למדינות, התורה של בודהה (ה”דהרמה”), עברה בכל היבשת בצורה חופשית של נדידת והגירת תושבים. כולם אז דיברו באותה השפה ולא היה צורך בתרגום, וכך התפשט הבודהיזם מסביב להודו.
יום הולדתו של בודהה נחגג בדרך כלל כאשר הירח מלא, בכל מדינה בחודש אחר: ינואר, מרץ, אפריל, ומאי.
יש לציין כי הבודהיזם לא נחשבת לדת כי אם למידה נכונה, לעצה מניסיונם של אחרים איך ראוי לחיות.
