עד המאה העשרים, בתאילנד לא הייתה קיימת אוכלוסיה יהודית, למרות שברחבי אסיה התגוררו יהודים משחר ההיסטוריה. בשנת 1920 הגיע לתאילנד אדריכל יהודי מרוסיה, כדי לבצע פרויקט עבור בית המלוכה התאילנדי ובסיום העבודה החליטו בני המשפחה להישאר. בשנת 1937 ברחו כ-120 יהודים מגרמניה הנאצית ךתאילנד, והקימו את מה שנקרא אז “ועד הסיוע לפליטי הנאצים”. לאחר שנתיים, גרמניה הורתה לשלטונות לעצור את קליטת הפליטים. לאורך כל תקופת המלחמה עם יפן, המשיכו יהודים לבוא מעיראק, סוריה ורוסיה, כאשר נתיב הבריחה היה דרך סין.
בשנת 1945, בסיום המלחמה, הורו שלטונות תאילנד להחרים את רכוש היהודים, אך ללא הצלחה מרובה, ולמעשה מצב הקהילה לא הורע ואף השתפר. עם זאת, בעת הקמת מדינת ישראל בשנת 1948, עזבו כמה משפחות את תאילנד ומספרן הצטמצם ל-100 נפשות בלבד. מרבית היהודים לא התערבו בענייני פוליטיקה מקומית מפחד מפני השלטון, פרט לרופא עיניים בשם יעקובסון שעם הגיעו מגרמניה החל לעסוק ברפואה ואף הפך לקונסול כבוד של ישראל. בשנת 1958 פתחה ישראל שגרירות קבועה ורשמית בבנגקוק וכך הפך ביתו של אותו יעקובסון לשגרירות ישראל בתאילנד. השגרירות החדשה החלה להדפיס עלוני הסברה על מדינת היהודים, ולהפיצם בכל תאילנד.
הקהילה היהודית גדלה מאוד בתקופת מלחמת וייטנאם, כאשר חיילים יהודים מאמריקה, צרפת, אנגליה ומדינות אחרות היגרו לתאילנד. ישראל אפילו שלחה רב על מנת לעזור לחיילים היהודים לשמור מצוות.
חלק מהאמריקאים היהודים הצטרפו לקהילה, ולאחר 1969 עלה מספרם ל-250. בשנה זו הוקם בית הכנסת הראשון בתאילנד והתקבל ספר תורה מסינגפור. בשנת 1997 נבנה בית עלמין יהודי בבנגקוק ליד בית הקברות הפרוטסטנטי.
בשנים האחרונות מספרם של היהודים בתאילנד עלה ל-500, ואנשי חב”ד הקימו את “בית חב”ד” במקומות שונים בתאילנד, כדי להעניק שירותי דת ליהודים שחפצים בכך. במרכז חב”ד תוכלו לבקר ולקבל ארוחה חמה, תמיכה רוחנית, ללמוד שיעורי תורה ולחגוג את חגי ישראל עם יהודים וישראלים אחרים.
