מקורו של העיסוי התאילנדי, לפי ההיסטוריה, הוא בהודו לפני כ-5,000 שנה, שם הומצא על ידי נזירים בודהיסטים, והיה חלק מטיפול הכולל עיסוי, יוגה, ושימוש בצמחים עתיקים לריפוי ושמירה על הבריאות. במהלך השנים, התפשטו שיטות ריפוי אלו לסין, נפאל ושאר אסיה. אפשר להסיק מכך, ששיטות אלו היו עיקרי הרפואה העתיקה, הרבה לפני כל צורות הריפוי הנפוצות שאנחנו מכירים היום.
ספציפית, העיסוי התאילנדי מורכב ברובו מלחיצות של המטפל על גופו של המטופל. המטפל משתמש בעיקר באצבעותיו ולוחץ על מקומות בהם מתרכז מתח בגוף, תוך שילוב מתיחות וסיבוב איברים בתאום עם המטופל. עיסוי תאילנדי מסורתי נמשך כשלוש שעות, כאשר המטפל עובר על כל חלק בגוף (בלבוש מלא). שימו לב שזהו אינו העיסוי המערבי המוכר (כמו עיסוי שוודי או עיסוי שמנים). עיסוי תאילנדי מסורתי יכול להיות כואס מאוד, במטרה שלאחר הטיפול תחושו בשחרור.
על פי תורת העיסוי התאילנדי, בגופנו קיימים 72 ערוצי אנרגיה, שכחלק מהעיסוי זוכים ללחיצות מתאימות ושחרור. אלו אותם המקומות שבהם הסינים תוקעים מחטים כחלק מדיקור. העיסוי התאילנדי בעיקרו בא לחזק את מערכות הגוף, לנקות חומרים רעילים וליצור תחושת הרפייה. יש שאומרים כי העיסוי התאילנדי מסייע לקשישים בתנועתם במשך היום, ולכן תוכלו ברחובות העיר זקנים מקבלים עיסוי קבוע, אפילו אם קצר. עבורם העיסוי עוזר לעיכול והחזרת הגמישות לפרקים, יוצר רגיעה מנטלית ומשפר את זרימת הדם. לפני התחלת הטיפול, המטפל התאילנדי מצמיד את ידיו ונושא תפילה שהאלים יעזרו לו בשעת עבודתו, פעולה זו מרגיעה את המטפל וגם את המטופל, ולפעמים שניהם מתפללים ביחד מעין יוגה זוגית. משקלו של המטפל הוא כלי עבודתו, על מנת שלחיצותיו יהיו מבוקרות ויידע כול לחיצה מה עוצמתה. מקצוע המעסה התאילנדי הוא מקצוע מאוד חשוב ומוערך, הנלמד בעיקר במקדש וואט-פו שבבנגקוק. בסוף הלימודים, המעסים מקבלים הסמכה בהתאם למספר שעות הלימוד.
ספא
בעשרות האחרון, מערכות הבריאות צירפו לשורותיהן את הספא על כול צורותיו ושכלוליו המודרניים, מה שהקפיץ את מספר סוגי הטיפולים שתוכלו למצוא במכונים השונים. העיר פוקט הייתה אחת הערים הראשונות שהחלה לבנות אזורים המוקדשים לספא. כיום, בכל בית מלון שמכבד את עצמו, יש חדרי ספא, חדרי אדים, סאונות, מתיזי מים חמים ועוד סוגי טיפולים חדשניים.
